ביטול כתב האישום נגד חב' מלם בע"מ

בטענות מקדמיות

(בעניין נאשמת 5)

אקדמת דברים

זוהי החלטה נוספת בטענות מקדמיות לפי סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"). קדמה לה החלטתי מיום 9.10.07, בה דחיתי את עתירתם של הנאשמים 1 עד 4 בתיק זה, לבטל את כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק (להלן: "ההחלטה הקודמת").

הודעתי אז כי ההחלטה בעניינה של נאשמת 5, חברת מלם מערכות בע"מ (להלן: "החברה" או "מלם"), תינתן במועד אחר, ולבקשת החברה, ובהעדר התנגדות המאשימה, קיימתי דיון נוסף להעמקת הטענות המקדמיות של החברה ותגובת המאשימה.

בהחלטה הקודמת פירטתי בהרחבה את עיקרי העובדות הצריכות לעניין, אולם, מטעמי נוחות, אחזור ואמנה אותן עובדות בכתב האישום שהן חשובות לענייננו.

פרק א

עובדות הרקע והאישומים

מלם היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה של תל-אביב; עיסוקה של מלם בתחום שירותי המחשוב, שירותי תוכנה וחומרה ונושאים נלווים.

מלם עומדת לדין בגין עבירות שביצעו, על פי הטענה, הנאשמים 1 עד 4, העומדים לדין עמה באותו כתב אישום. שלושה מהנאשמים שימשו אורגנים בחברה, והם: גד זאבי, הנאשם 1 (להלן: "זאבי"), שהיה בתקופה הרלוונטית בעל השליטה במלם (מאחר שהחזיק במישרין ובעקיפין 68.8% ממניותיה), ומונה ב-31.1.02 ליו"ר הדירקטוריון של מלם; גלעד רבינוביץ', הנאשם 2 בתיק (להלן: "רבינוביץ"), אשר כיהן באותה התקופה כמנכ"ל מלם; ו יובל אקר, נאשם 3 (להלן: "אקר"), שכיהן אז כדירקטור, ובמקביל - כסמנכ"ל הכספים של חב' "זאבי אחזקות בע"מ", אף היא חברה בבעלות זאבי.

נאשם 4 בכתב האישום, עורך הדין אסף טיבר (להלן: "טיבר"), הוא בעל משרד עורכי דין, והוא שימש יועצה המשפטי של מלם בנושאים הקשורים בשוק ההון (להלן: "ארבעת הנאשמים").

במוקד כתב האישום שהוגש נגד חמשת הנאשמים, הצבעה שנערכה בתאריך 28.7.02 במסגרת האסיפה הכללית של בעלי המניות של מלם (להלן: "ההצבעה"; "האסיפה הכללית") לאישור תשלום שכר חודשי בסך 10,000 דולר לזאבי, בתפקידו כיו"ר הדירקטוריון וכדירקטור פעיל; עסקה זו היא עסקה עם "בעל עניין" (להלן: "העסקה"), ולפי חוק החברות, טעונה הייתה את אישורם של ועדת הביקורת, הדירקטוריון, והאסיפה הכללית של בעלי המניות.

עובדות כתב האישום מתמקדות בהצבעה האמורה, בפעולות הנאשמים שקדמו לה, בדרך סיווג מניות המצביעים באסיפה ובדיווחים שלאחריה; בגין מעשים אלה, המפורטים כולם בכתב האישום, מייחסת המאשימה לנאשמים 1 עד 4 עבירות של קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות; רישום כוזב במסמכי תאגיד; פרט מטעה בדו"ח; וקשירת קשר לביצוע אותן העבירות.

במה דברים אמורים?

בהתאם לאמור בכתב האישום, היו הנאשמים 1 עד 4 מעונינים, כל אחד מסיבותיו, באישור העסקה. הם חששו כי בהצבעה שתיערך באסיפה הכללית לא יושג הרוב הדרוש בחוק החברות לאישור עסקה עם בעל עניין, דהיינו: מנין התומכים (מבין בעלי המניות מן הציבור, לרבות, גורמים מוסדיים) לא יגיע כדי שליש לפחות מקולות בעלי המניות הנוכחים באסיפה, שאינם בעלי "עניין אישי" באישור העסקה, כנדרש בסעיף 275 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). על כן, קשרו זאבי, רבינוביץ' ואקר ביניהם קשר לקבל במרמה, בנסיבות מחמירות, את הסכמת האסיפה הכללית של בעלי המניות לעסקה באמצעות מצג כוזב.

המצג הכוזב קשור ל-766,365 מניות מלם שהיו בבעלותו של זאבי, ושועבדו על ידו חודשים אחדים קודם לכן, דהיינו: ב-6.2.02, לבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") כנגד אשראי, ובמסגרת זו נערך ונחתם הסכם מישכון ושיעבוד (להלן: "הסכם השיעבוד"). בפועל הוחזקו המניות המשועבדות, בהתאם להסכם השיעבוד, בידי החברה לנאמנות של הבנק, והן נרשמו בשמה במרשם בעלי המניות של מלם. בהסכם השיעבוד נקבעו, כמובן, תנאי השיעבוד, ובין השאר, נקבעו בו התנאים ודרך ההצבעה מכוחן של אותן מניות משועבדות באסיפות הכלליות של מלם.

בכתב האישום נטען, כי זאבי, רבינוביץ' ואקר גיבשו דרך פעולה, ובסיועו הפעיל של טיבר, הביאו לכך שההצבעה בשם המניות המשועבדות לבנק, מכוח כתב מינוי שקיבל טיבר עובר לאסיפה הכללית, הוצגה כהצבעה של מניות "נטולות עניין אישי". בפועל ניהל טיבר את האסיפה הכללית, וכשנוכח לדעת, בסיום ההצבעה, כי אין בין נציגי בעלי המניות הנוכחים בהצבעה לפחות שליש שאינם בעלי עניין אישי התומכים בעסקה, הוא סיווג בכזב (בנספח לפרוטוקול האסיפה) את המניות המשועבדות כמניות נטולות עניין אישי, והסתיר בכך ממשתתפי האסיפה, ומאוחר יותר, מרשות ניירות ערך, את המידע לפיו המניות המשועבדות, המוחזקות בידי הבנק, הן מניות בבעלותו ובשליטתו של זאבי, ונגועות בעניין אישי.

ספירה אמיתית ונכונה של קולות המצביעים באסיפה, נטען בכתב האישום, הייתה מביאה למסקנה כי שיעור התומכים בעסקה לא הגיע לשליש שדורש החוק. מכאן, שאישור האסיפה הכללית לעסקה הושג בדרכי מרמה ובטענות כזב, מכוחם ובעטיים של מצגים כוזבים שהציגו הנאשמים 2 עד 4 בעל פה, בהתנהגות ובכתב כלפי ציבור בעלי המניות משתתפי האסיפה הכללית, כלפי מוסדות הנאשמת, וכלפי רשות ניירות ערך, בהתאם לתוכנית הקשר. עוד נאמר בכתב האישום, כי טיבר הגדיל עשות כשניסה לאחז את עיני רשות ניירות ערך בדיעבד, ובדווחו לרשות על תוצאות ההצבעה, הוא שינה את סדר רישום המצביעים שבטבלה המקורית, והודיע במרמה כי הוא עצמו הצביע (מכוח המניות המשועבדות) מטעם החברה לנאמנות של הבנק, על פי מינוי שנערך כדין, ועל סמך הנחיותיה של החברה לנאמנות של הבנק, הודעה שאין בה אמת.

בכתב האישום מנתה המאשימה את טובת ההנאה שצמחה לנאשמים ממעשי התרמית: אישור העסקה הצמיח לזאבי טובת הנאה כלכלית, שכר חודשי בסך 10,000 דולרים; לרבינוביץ', לאקר ולטיבר צמחה טובת הנאה עקיפה, אשר התבטאה בחיזוק מעמדם במסגרת התפקידים שמילאו בחברות שבשליטת זאבי.

בשל מכלול המעשים ותוצאותיהם, מייחסת המאשימה, כאמור, לחמשת הנאשמים את ביצוען של העבירות שעניינן קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות [לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין")], רישום כוזב במסמכי תאגיד (לפי סעיף 423 לחוק העונשין), פרט מטעה בדו"ח או בהודעה [לפי הסעיפים 53(א)(4) ו-53(ה) לחוק ניירות ערך], וכן, קשירת קשר לבצע כל אותן עבירות (לפי סעיף 499 לחוק העונשין).